פסק-דין בתיק ע"ר 9176-01-11

רקע

1.      לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אינעאם דחלה- שרקאוי מיום 29.12.2010 בתיק 38367-04-10 לפיה ניתנה למשיב רשות להתגונן.

2.      המערערת הינה התובעת והמשיב הינו הנתבע בתביעה לסילוק יד.

3.      ביום 29.11.2007 נכרת בין הצדדים לערעור זה הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו המערערת רכשה מהמשיב מלוא חלקו בנכס הידוע כחלקה 105 גוש 16543 (להלן: "המקרקעין"). על המקרקעין בנויה דירת מגורים.

4.      המערערת נרשמה ביום  13.9.2009 כבעלים של רבע מהמקרקעין . על אף שעל פי ההסכם שנכרת בין הצדדים הוסכם כי המשיב ימסור חזקה במקרקעין ובדירה עד ליום 30.1.2008 המערערת טענה בתביעתה כי הוא הפר את ההסכם ומכאן תביעתה לסילוק ידו של המשיב.

5.      המשיב הגיש בקשת רשות להגן ובה טען כי מדובר בחוזה למראית עין אשר מטרתו הייתה לתת לו הגנה מפני נושים מאחר והיה חייב כספים לאביה של המערערת. המשיב טען  עוד כי, סכום ההלוואה שלווה מאביה של המערערת היה נמוך בהרבה מערך המקרקעין.  המערער היה אמור להתחשבן עם אביה של המערערת אך בשל סכסוך שהתגלע ביניהם ההתחשבנות לא הושלמה ואביה של המערערת ניפח את סכום ההלוואה ורשם את העסקה.

6.      עוד טען המשיב כי התמורה המוסכמת בהסכם בסך של 270,000 ש"ח כלל לא הועברה לידיו.

7.      כבוד הרשמת קבעה כי גרסתו של המשיב לא קרסה במהלך החקירה על תצהירו ולכן עומדת לו הגנה לפיה ההסכם שבבסיס התביעה לסילוק יד בטל בהיותו הסכם למראית עין.  כבוד הרשמת הוסיפה כי בית משפט רשאי לדון בשאלות שבגררא על אף ששאלות אינן מצויות בסמכותו העניינית זאת מכח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984.

טענתו הצדדים:

8.      המערערת טוענת במסגרת הערעור כי שגתה כבוד הרשמת מאחר והרישום בלשכת רישום המקרקעין מהווה ראיה חותכת לאמיתות תוכנו בהתאם להוראות סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

9.      עוד טוענת המערער כי יש ללכת בהתאם להלכת הטפל אחר העיקר. מאחר ועיקר הטענה היא תוקפו של ההסכם, הסמכות בעניין זה נתונה לבית משפט המחוזי ולא לבית משפט השלום ולכן לא היה זה מן הדין לתת למשיב  רשות להגן.

10.  המשיב במסגרת עיקרי הטיעון מטעמו טוען כי יש לתת לו את יומו בטענתו כבדת המשקל לפיה  מדובר בחוזה למראית עין.

11.  המשיב חוזר ומפרט לגופו של עניין מדוע מדובר בחוזה למראית עין ותומך את יתדותיו בנימוקי כבוד הרשמת.

דיון והכרעה

12.  אין בדעתי להתערב בנימוקי כבוד הרשמת  במסגרת ערעור זה בכל הקשור לשאלה האם מדובר בחוזה למראית עין שכן קביעת כבוד הרשמת כי המשיב הצליח להצביע על טענת הגנה ראויה די בה כדי לתת   רשות להגן, קביעה התואמת  להלכות הנהוגות במתן רשות להגן ובהקשר זה לא נפלה כל טעות.

13.  השאלה אשר מתעוררת במסגרת ערעור זה האם בית משפט מוסמך לדון בטענה זו בשים להוראות סעיף 125 לחוק המקרקעין לפיהן  במקרקעין מוסדרים הרישום מהווה ראיה חותכת לאמיתות תוכנו?

14.  אתחיל מכך שאין כל רלוונטיות להלכת "הטפל אחרי העיקר" כפי שטוענת המערערת בערעור, שכן הלכה זו מכוונת לתובע אשר מבקש להגיש תביעה ובה יותר מסעד אחד כאשר כל סעד נמצא בסמכות בית משפט אחר. הלכה זו אינה באה להגביל נתבע להעלות טענת הגנה.

15.  בענייננו חלות הוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לפיו: